ב-2010 חזרנו לארץ מקנדה לאחר 8 שנות גלות. מכיוון ששם עבדתי בבנק, והתמחיתי בהשקעות, אשראי, וביטוחים הכיוון התעסוקתי בארץ היה די ברור. על הפרק היה להתחיל לעבוד בבנק, במסלול של ׳עתודה ניהולית׳, או בחברת ביטוח במסלול של ׳משווק פנסיוני׳. רצה הגורל ואכן התחלתי לעבוד בתפקיד של מוקדן בחברת ביטוח. למרות הירידה החדה בשכר האמנתי ביכולות שלי להוכיח את עצמי ולהתקדם. וכך היה, תוך זמן קצר של כשנה השלמתי את כל הדרוש לקבלת רישיון לשיווק פנסיוני ממשרד האוצר, והפכתי למשווק פנסיוני בחברה. משווק פנסיוני זהו עובד של חברת הביטוח או בית השקעות, המורשה להפיץ ולמכור את המוצרים של החברה בה הוא עובד. וזה באמת מה שעשיתי – שיווקתי את המוצרים של החברה וגיסתי במרוצת השנים אינספור לקוחות חדשים.
השכר של משווק בנוי מ-2 מרכיבים עיקריים.
שכר יסוד שהוא נמוך בהרבה מהשכר הממוצע, ומתגמול. התגמול משתנה מחודש לחודש ומבוסס על לכמות הגיוסים והעברות של לקוחות לתכניות השונות של חברת הביטוח. בכל שנה, מגדירים חברי ההנהלה יעדים, ומתמחרים באופן שונה את התגמול עבור כל פעולה או מוצר ששווק, כאשר מחד, היעדים גדלים, ומאידך התגמול פוחת. כלומר, משווק נדרש לעשות הרבה יותר עבודה כדי להגיע לאותו שכר שהיה לו בשנה שחלפה.
כבכל שנה, גם ב-2016 הגיש לי המנהל את ׳נספח התגמול׳ לאישור וחתימה.
אבל הפעם, הוגש לנו הנספח במהלך יולי של 2016. כלומר היעדים החדשים וההפחתה של מודל התגמול חל רטרואקטיבית על פעולות שבוצעו. זה היה שינוי ״קטן״ הטומן בחובו הפחתות וקיזוזים של סכומים לא מבוטלים – תגמול שכבר שולם על עשייה שכבר בוצעה מזמן.
הבטתי בו בפליאה וסירבתי לאשר את השינוי הרטרואקטיבי. והוא מצידו הבהיר: ״זה לא משא ומתן – זה או שאתה חותם או שאתה משאיר פה את המפתחות ומתקדם!״
כאן ׳נפל לי האסימון׳ הבנתי שלא משנה כמה טוב, איכותי או רווחי אתה לחברה. אתה בסך הכל בורג שהקוטן שלו יחסי לכמות העובדים – בחברה שתפקידה לשרת אינטרסים גדולים בהרבה מאילו הנראים לעין.
לא ״בית״ ולא ״משפחה״
ההנהלה הבכירה הם הכח, הם אילו הקובעים השולטים ומחליטים. והם אילו היכולים לבעוט לך בישבן בכל רגע נתון. ובכדי לאזן בין האינטרסים של חברת הענק לאילו של העובדים – מוכרחים להקים ועד!
אמנם בחברה בה עבדתי היה ועד, אך אוכלוסיית המשווקים, מנתה בזמנו, כ-250 אנשים שהיו תמיד מוחרגים מההסכמים הקיבוציים.
כששאלתי למה? התשובה היתה, מה רע לך?! אתם ״חוד החנית״, ובמקרה שלך אתה מרוויח טוב ומוערך…
אז לטענתם אוכלוסיית המשווקים היו ׳חוד החנית׳, ולדעתי נכון יותר לומר שהמשווקים היו ״הדלק של מכונת ההכנסות המשומנת״
ובואו ניישר קו – משווק ׳שמרוויח טוב׳ זאת אומרת שהוא היה רווחי מאוד לחברה! והתגמול, לא ניתן בחסד… אלא בזכות! אלמלא פעילותו ועשייתו הענפה של המשווק שכרו יהיה נמוך מאוד, וזמנו בחברה שאול!
אז הבטתי בעיניו של המנהל שלי, ליבי נסער מתשובתו. מחד חשתי חלש ומושפל ומאידך נחוש וגאה – ובנימוס קר רוח וברק בעיניים – השבתי לו: ״הבנתי אותך… סליחה! אני אהיה הראשון שאחתום על החוזה. אבל שנה הבאה זה לא יקרה!״ ובאותו יום שלישי ה-12 ליולי 2016 – חתמתי על המסמך.
וכך היה, בתחילה היינו קבוצה מצומצמת חברים לצוות שהקונספציה של ״משווקים הם חוד החנית״ התנפצה בפניהם. והתחלנו תהליך של חשיבה, התארגנות ופניה למייצגים – המטרה היתה ברורה, להתאגד, לעגן את הביטחון התעסוקתי, ולשפר את הסכמי העבודה.
ואז, כדי לתקשר עם המשווקים האחרים פתחנו תיבת דואר אלקטרוני שלא בשליטת המעסיק. פתחנו מייל חדש עם שם קליט המעביר מסר ברור
OFEKHOGEN@GMAIL.COM
הייתי שולח ממנו תכנים, מתכתב, מחתים על טפסי הצטרפות למייצג, ואפילו מזמן לכנסים. חלק לא מבוטל מהמשווקים סברו כי מדובר בעורך דין שזהו שמו ׳אופק הוגן׳. ותוך זמן קצר יחסית הפכנו לכח!
לימים, ולאחר תהליך מורכב, שגזל ממני המון אנרגיות ומשאבים, נפשיים וכלכליים – הובלתי שלושה מזכרים והסכמים קיבוציים. התנאים של המשווקים השתפרו לאין שיעור. לתפישתי היה זה מהלך הכרחי, חיוני ומועיל – גם לעובדים אבל גם למעסיק!
כשיצאתי לדרך העצמאית, לא היה ספק בליבי שזה יהיה השם של הסוכנות שאפתח, הרי כל אדם מייחל לאופק הוגן וראוי – השאלה הנשאלת היא, מה הוא עושה כדי להגיע אליו?!
