פעמים רבות פנו אלי מעסיקים בנוגע לתכנית הפנסיונית של העובד (בד״כ מעסיקים קטנים/בינוניים). הכוונה לא לסוג או פרטי התכנית וגם לא לאופן ההפקדה או פרטי החשבון לביצועה – אלא להאם הביטוח הפנסיוני הקיים של העובד פעיל או לא?
השאלה התמימה לכאורה נובעת מהחלטת המעסיק של האם ידווח הפקדות לעובד רטרואקטיבית (מתחילת העסקה) או שמא ידווח אותן רק כעבור 6 חודשים מתחילת העסקה (ללא רטרו) ובכך ״יחסכו״ מהמעסיק וגם מהעובד הפקדות ל-6 החודשים הראשונים.
הפניות החוזרות הובילו אותי לחקור את הנושא לעומק – להלן הממצאים:
מצד אחד חלק מסוכני הביטוח, מעסיקים ואפילו התכתבות מול נציג משרד הכלכלה והתעשייה (לשעבר משרד התמ״ת) העלו טענות כי חובת הדיווח הרטרואקטיבית חלה על ״מבוטח״ ובאותה נשימה מוסיפים את צמד המילים ״עמית פעיל״.
ומצד שני קיימים סוכנים עורכי דין לדיני עבודה ויועצים פנסיוניים שטוענים כי חלה על המעסיק חובת דיווח רטרואקטיבית בגין כל עובד שנקלט למקום העבודה ובעוד יש לו תכנית פנסיה או ביטוח מנהלים לא מסולק (ללא קשר להיותו פעיל או לא).
לעניין זה, סעיף 6 ה׳ בצו ההרחבה לחוק פנסיה חובה אינו מתייחס למעמד העובד בתכנית כהגדרתו (פעיל/לא פעיל) אלא ״לעובד שהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו״, ולכן ההוראה נתונה לפרשנות.
מפני שאז נשאלת השאלה, מי נחשב למבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו?
5 חודש: הרי בפנסיה חדשה מקיפה (מ-1995 ואילך) העמית ממשיך להיות מבוטח כאשר הוא שרוי ״בארכת ביטוח״. כלומר, חמישה חודשים קדימה מעת קליטת ההפקדה האחרונה מהמעסיק בקרן.
24 חודש: כמו כן, במידה והמשיך הלקוח לשמר זכויות ביטוחיות (נכות ושאירים) באופן יזום ע״י ״עריכת הסדר ריסק זמני״ – שזו תקופה של עד 24 חודש או תקופת זמן המקבילה לוותק שצבר העמית בקרן ממועד ההפקדה האחרונה ועד ל-24 חודשים (התקופה הקצרה מבניהם).
לאחר אחת מהתקופות הנ״ל: כלומר, בתם ארכת הביטוח או אם לא ביצע ריסק זמני ולא חידש הפקדות באופן עצמאי, אך גם לא משך את כספי הפנסיה (בדגש על רכיב התגמולים) , הלקוח ממשיך להיות מבוטח שכן הזכויות לפנסיית זקנה ולפנסיית שאירים ממשיכות להתקיים (ע״פ מקדמי אלמנת עמית לא פעיל).
ובתכניות ביטוח המנהלים, הלקוח נחשב למבוטח כל עוד הוא משלם עבור הכיסוי הביטוחי. כמו כן, הלקוח מבוטח בפוליסה למקרה מוות גם אם חדל מלהיות פעיל ולהפקיד לתכנית – בסכום הצבירה שחסך בתכנית.
לסיכום:
לראייתי המקצועית והאובייקטיבית, בעת תגיע המחלוקת לפתחו של בית הדין לעבודה, הפירוש של לשון החוק וכל עוד: הצו במתכונתו הנוכחית , התובנה כי המחוקק הגה את חוק הפנסיה במטרה להיטיב עם העובד ולהקנות לו זכות להיות מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, והמשקל הטבעי של הרשות השופטת לטובת האזרח הקטן / העובד הפשוט, הם לא יותירו עוד מקום לפרשנות.
כלומר, להערכתי פסיקה בנדון תקבע שעל המעסיק חלה החובה לדיווח פנסיוני ולהפקיד רטרואקטיבית בגין כל עובד שנקלט למעסיק כל עוד יש לו תכנית פנסיה או ביטוח מנהלים לא מסולק (כמובן, בתם שלושה חודשים מתחילת העסקה או בתם שנת המס – לפי המוקדם מבניהם).
היחידים שיש לדווח בגינם רק כעבור 6 חודשי העסקה (כלומר, לא רטרו – מהחודש השביעי ואילך) אילו עובדים שנקלטו למעסיק בעוד אין להם הסדר פנסיוני קיים באשר הסיבה (כאילו שמשכו את הכסף או שמלכתחילה מעולם לא צורפו לתכנית כזו או אחרת).
ט.ל.ח
