מרתק לצפות במתרחש מהצד לדעת שאנו לוקחים חלק בתהליך היסטורי, ובמקביל להתרשם ולהשוות התנהגויות של מנהיגי מדינות העולם בעת הזו.
וירוס הקורונה חושף את פרצופם האמיתי של המנהיגים, כך גם של הגורמים סביבם המסייעים ומשפיעים במידה רבה ולפי ראייתם על קבלת ההחלטות. הפערים בין המדיניות השונות מורגשים ומשפיעים בצורה כזו או אחרת על כל נפש חיה במעגל הקטן ובכדור העגול (כדור הארץ).
בעוד ההשלכות של החלטות והפעולות לפיהן מתנהלים המנהיגים נערמות ויבחנו רק בעתיד לבוא, ניתן כבר כעת להסיק מסקנות מאופיים של המנהיגים ושל הציבור אותו הם מייצגים. מרהיב להתרשם מתכונת האדפצטיה ההשרדותית הטבעית של הציבור הממושמע ברובו, למרות הביעבוע המתהווה מתחת לפני השטח.
כך למדנו שהעבודה מהבית אפשרית לא רק לעובדי הייטק, ושהכבישים יכולים להיות פנויים גם בימי חול.
נוכחנו לראות שהסבלנות המנומסת בתור לסופר, אפשרית בישראל…
עוד למדנו מי נחשב לחיוני ומי לא? אפשר גם לומר ״חיוני פחות״, כדי לא להעליב.
ושאפשר שלא להפגין חום ואהבה (חיבוקים ונשיקות) ולעשות חג לבד – אז ״החג לא כל כך שמח״.
אין ספק שלהיות יותר בחיק המשפחה המצומצמת זה נחמד , אבל את כולנו לימדו שכל דבר יותר מידי זה לא בריא!
בואו נודה על האמת, גם אם מתמקדים בהכרת הטוב, השיגרה המוכרת והידועה נפגמה או לכל הפחות הוצאה מאיזון – כך גם הביטחון והוודאות.
מעניין להבחין בחוות דעת השונות של המומחים (כל אחד בתחומו) , כאשר דעותיהם של האופטימיסטים נדחקות לצד וקולם של הפסימיסטים מהדהדים בחזית (כך לפחות בארץ!).
למרות שכולם מסכימים שאין נכון או לא נכון , והתנהלות שמתאימה למדינה אחת לא בהכרח מתאימה למדינה אחרת, האיזון שהופר על ידי כולם מוכרח להתקיים!
ומה לגבי האזרחים?
באופן מטאפורי ניתן לומר שנתנו לחלק מהפצועים פלסטר, או אפילו תחבושת עם משכחי כאבים – ״שיסתדרו״ לבינתיים.
השאלה, מה יקרה כשיגמרו המשכחים וחלקם יפנימו שהפציעה הותירה אותם מוגבלים עם נכות צמיתה?!
מומחים בתחום הסטטיסטיקה, בריאות וכלכלה עוד יחקרו את הנושא ומפיענוח הפרמטרים יופקו תובנות וממצאים – שימונפו לפי אינטרס המפרסם כמובן , כמה שנאמר: ״אין עובדות שנאמרו באופן בלתי תלוי ולכן אין אדם אובייקטיבי״.
ובינתיים הביקורות מתחילות להשמע, אם כי בעמעום ובזהירות בשלב הזה. רוב המבקרים מודעים לפופולריות של ביקורות שנאמרות בעת ״מלחמה״. הגיבוי, האחדות והסולידריות התפיסתית כאילו מובנת מאליה – ולפתע ׳ביקורת בונה׳ פחות לגיטימית , כך גם צמד המילים ׳הכל פוליטי׳ נעלם מהשיח.
עם זאת, עולות שאלות מורכבות ותהיות רבות שכן חולים במחלות כרוניות קשות מדבקות ומסכנות חיים נדחקים לשול הדרך (נעלמו כלא היו).
האם הטיפול בבעיות הבריאותיות האחרות כבר אינו חשוב/רלוונטי?
השאלה הקרה הבאה הבלתי נמנעת: כ-45,000 איש מתים מידי שנה בארץ ישראל מסיבות שונות, גם אם המספר יעלה ב-2020 ל-48,000 איש כאשר כל מקרי הפטירה שנוספו (3,000) מסיבוך של וירוס הקורונה, האם הפעולות כפי שננקטו מוצדקות?
אין לי ספק שכל אדם הוא עולם ומלואו, סביבו משפחה ואוהבים – אבל כשיודעים שאפילו ברגע האחרון בעודו מבודד כשהצינור עמוק בגרונו – כבודו נרמס , לא ניתנה לו הזדמנות למילות פרידה אחרונות, כך גם לא התקיימה הלוויה נורמלית או שאפילו ישבו עליו שבעה , הצער רק מתעצם!
הקושי בהיבט הכלכלי מדבק במהירות, נושף בעורפם של רבים מהאזרחים ומוביל לבעיות במעגלים נוספים , על העקומה הזאת והשלכותיה עוד נדבר הרבה – מחקרים קבעו מזמן שמתחים וחרדות מזיקים לבריאות!
ההשפעה של הצעדים התקדימיים על המשק כולו תעלה לאזרח בריבית ד׳ה ריבית (באופן ישיר ועקיף) – מדובר בסכומי עתק שישלם האזרח אם לא מכיס ימין אז מהכיס השמאלי.
זה מוביל אותנו לדילמות פילוסופיות מורכבות נוספות, שאגב, היו פה תמיד אבל חוזרות בעת הזאת לדיון הציבורי.
אתן דוגמא מהיבט הבריאותי כלכלי:
אדם הגיע למצב סיעודי שאין לו מזור. כלומר חלה במחלה קשה (אלצהיימר, סרטן וכד׳) ואינו יכול לקום ולשכב , לאכול ולשתות ואפילו לשלוט על סוגריו.
למרות שבמצב הקשה כפי שמתואר לעיל רוב האנשים יעשו ועושים ״במאני טיים״ הכל כדי להחזיק עוד יום ואפילו עוד שעה ״נאחזים בקרנות המזבח״ בשאירית כוחם , נשאלת השאלה האם זה הדבר הנכון ביותר עבורם?
ומה היה בוחר או מעדיף אדם לעשות אילו היה בתפקוד תקין וצלול דעת?
ומה נכון או עדיף למשפחתו? גם המשקל לשאלה זו משתנה בין סיטואציה אחת לאחרת.
ואז, צריך לשים את ההיבט הבריאותי ולהתחשב באיכות החיים שלו בהווה בצד אחד של לשון המאזניים, ואת הצד הכלכלי בשילוב איכות החיים העתידית שלו בצדו השני – ולהפיק מסקנות.
האם היחס בין העלות (שטרם ניתנת לאמדן) לתועלת שהופקה סביר? או שמא, ההקרבה גדולה מנשוא?
אין ספק שערך החיים הינו ערך עליון, אבל ערך איכות החיים וההשלכות של הפעולות שאנו עושים בדרך מהווים פקטור מכריע לקבלת החלטות בהווה ובעתיד.
תהיות נוספות:
מה יקרה אם בקרוב יפקדו אותנו אסונות טבע נוספים? כגון: וירוס או מחלה נוספת, רעידות אדמה, סופות, צונאמי, אסטרואיד וכו׳.
ומה אם תפרוץ מלחמה או תתרחש חלילה תאונה גרעינית נוספת? מזכיר את האסונות בצ׳רנוביל (רוסיה, 1986) ובפקושימה (יפן, 2014)
אגב, לא מדובר בשאלות של אם , אלא שאלות של כש… זה יקרה
לסיכום:
אל לאדם לאפשר לפחד להשתלט על יצריו , עלינו להפנים שלחיים מועד פקיעת תוקף – בסופו של יום מעגל החיים נמשך והאנושות מתגברת ושורדת בגדול!
ט.ל.ח