היו היה פעם, לפני שנים רבות, ממלכה קטנה ומשגשגת (מדינת ישראל) ולה היה מלך שהתחלף מעת לעת.
ולמלך הנערץ היו יועצים נאורים ומלומדים (פקידי אוצר). היועצים החביבים היו לוחשים למלך – והפעם טענתם החדשה הבהירה בצורה חד משמעית כי פרי העגבניה (ביטוח סיעודי) הינו פרי יקר, ואילו המרווחים בעיקר ממכירתו הינם החקלאים (חברות הביטוח והסוכנים), ולכן צריך לאסור או לכל הפחות להגביל את רכישתו! ״הנתינים (אזרחי המדינה) רק מפסידים מרכישת המוצר, אין להם צורך בעגבניות, והם בהחלט יכולים להסתדר גם בלעדיהן״ – טענו בתוקף.
המלך מצידו, הודה בגילוי לב כי הוא אינו בקיא בפרטים, הוא מעולם לא עבד את האדמה. כדי לקבל החלטה כה משמעותית, הורה המלך לכנס דיון חירום (ועדת הכספים/הכלכלה) להקשיב במסגרתה לטענות השונות מכל אדם המעוניין בכך, החל מהיועצים ועד לחקלאים.
כל העת, המשיכו היועצים ללחוש באוזנו של המלך – ״העגבניות הללו רעילות!" התעקשו היועצים. "תראה לעם שאתה עובד למענם, דואג לרווחתם, חפץ בייקרם!״
בתם הדיון הוטל הפור, והמלך החליט לבצע את ״השינויים הכל כך חשובים״.
מאז, ועד עצם היום הזה, לא יכול אדם לרכוש עגבניות. גם אם רצה בכך, גם אם יכל לכך, גם אם יודע בוודאות שהן יועילו לבריאותו.
המשל על הביטוח הסיעודי הינו קצה קרחון של מוצרים ביטוחיים שונים שנגזלו מהציבור. חשוב להפנים שאנשים רבים יהפכו לסיעודיים, יאלצו בעתיד להושיט יד לעזרה, להתרפק על דלתו של "המלך" לתמיכה (ביטוח לאומי) ואם לא יספיק (ולא יספיק!) יאלצו ממש לקבץ נדבות!
כך היה גם עם ביטוח התאונות, הפנסיות הותיקות, ביטוח המנהלים הותיק, ביטוחי הבריאות, והמוצר לאיחוד קופות פנסיוניות (גם הוא תחת הגדרת ׳ביטוח מנהלים׳). שורה של עיצות אחיתופל מגורמים ללא כל נסיון וידע פרקטי/מעשי, קידמו ״רפורמות״ חדשות לבקרים, תחת מסווה של עזרה ותועלת הכרחית וחיונית לציבור – כאשר בפועל הן מובילות לתוצאות הפוכות!
פחות הגנות, פחות זכות בחירה עצמאית, פחות וודאות – וכך אט אט, כולנו מובלים כעדר לעתיד פחות טוב!
כאזרח, כסוכן ביטוח, וכמי שהצדק בעורקיו – טענתי היא אחת.
המלך הוא עירום!