בקרנות הפנסיה הוותיקות (אילו שהצטרפו אליהן עד 1995) מחושבות קצבאות הזקנה על פי זכויות ותק. כלומר, באופן יחסי לוותק חברות של האדם בתכנית ולשכרו הקובע לפנסיית הזקנה ממועד הזכאות (62 לאישה ו-67 לגבר).
*בדומה לפנסיה תקציבית, המסובסדת מתקציב המעסיק (בד״כ אצל עובדי מדינה שהחלו לעבוד עד 2002).
שיטת החישוב של השכר הקובע משתנה בין הקרנות אך חישוב הותק לעניין קצבת הזקנה דומה.
כלומר, ותק של שנת עבודה מקנה לחבר בקרן זכות לפנסיית זקנה בשיעור של 2% (כ-0.166% לחודש עבודה) המוגבל בתקרה של 70% ״מהשכר הקובע״ שהוא השכר לפיו מבוטח העמית בקרן לפי שיטות תחשיב שונות (״שיטת שלוש השנים״ ו/או ״שיטת הממוצעים״ ו-״שיטת צבירת מנות פנסיה״).
חשוב להבין שבפנסיות הנ״ל ״השכר הקובע לפנסיה״ אינו השכר העדכני לפיו מנוכות הפרשות לתכנית באמצעות תלוש המשכורת. ולכן אין להסתמך על התלוש האחרון לבדו לביסוס התחשיב.
דוגמא א׳:
אדם שעבד 384 חודשים (32 שנה) ושכרו הקובע בקרן 10,000₪ יהא זכאי לקצבה בסך 6,400₪ (32*2%*10,000=6,400₪).
*במאמר מוסגר, ניתן לומר כשמשווים את קצבת הזקנה בפנסיות הוותיקות לקצבת הזקנה הצפויה בפנסיות החדשות ומתחשבים באובייקטיביות בכל הנתונים הרלוונטיים, מבחינים שפנסיית הזקנה שזכאי לקבל עמית מהתכנית הוותיקה גבוהה בכ-25% מזו שצפוי לקבל עמית החוסך בתכנית פנסיה חדשה מקיפה (״פנסיה צוברת״ – אליהן צורפו עמיתים מ-1995 ואילך).
אדם שצבר מעל 420 חודשי חברות (פנסיה בשיעור המקסימלי – 70%) ייהנה ״ממענק שנים עודפות״ בשיעור של 6.25% (״לחודש עודף״) משכרו הקובע – מדובר בסכום המשולם באופן חד פעמי בעת תשלום הראשון של קצבת הזקנה.
דוגמא ב׳:
שכר קובע של 10,000₪ ו-480 חודשי ותק משמען 60 חודשים עודפים (480-420=60) , מזכים ב-7,000₪ קצבה (70%) פלוס במענק שנים עודפות של 37,500₪ (10,000*6.25%*60=37,500₪)
*דין מיסוי התשלום כדין מיסוי פיצויים
בנקודה זו מתחילה הדילמה. מפני ששיעור דמי הגמולים החודשיים שמופקדים לתכנית גבוה משמעותית משיעור המענק (20.5% לעומת 6.25%). יתרה מכך, השכר לפיו מפרישים בפועל הוא לרב גבוה מהשכר הקובע לפנסיה על פיו מתבצע החישוב גם לתשלום המענק (לעיתים פער של עשרות אחוזים).
דוגמא ג׳:
בהמשך לדוגמאות א׳ ו-ב׳ לעיל – נניח שהשכר להפרשות לפנסיה גבוה בכ-10% בלבד (11,000₪ במקום 10,000₪) ומופקדים 20.5% משכרו (תגמולים ופיצויים) במשך 60 חודשים עודפים – משמע, הופקדו 135,300₪ לתכנית.
(11,000*20.5%*60=135,300₪)
התחשיב מציג פער משמעותי בין ״המענק על שנים עודפות״ לסכום שמופקד בפועל. ולכן, מרגע שהשלים העובד 420 חודשי חברות בקרן, ניתוב של הפקדות לתכנית חדשה יאפשר לפדות סכום גבוה בהרבה (היוון) בסיום העסקה.
עם זאת עולות מספר שאלות מהותיות בטרם מתגבשת החלטה על הכדאיות לעלות לרכבת:
1.באילו תרחישים מומלץ להמשיך את ההפקדה לתכנית הקיימת?
2.מה ההשלכות של הפסקת ההפקדות בתכנית הוותיקה?
גם לשאלות הללו מספר תשובות.
מההיבט ביטוחי, הכיסוי לפנסיית נכות בתכנית הוותיקה יפסק תוך 3 חודשים מעת יפסקו ההפקדות. ולמרות שלאדם (עמית) שהצטרף לפנסיה חדשה (במקום הוותיקה) יתאפשר ליהנות במסגרתה מזכות הביטוח לפנסיית נכות (לרב בפטור מחיתום), תחול עליו תקופת אכשרה של 60 חודש. משמע, לא יוכר אבדן כושר עבודה שנבע כתוצאה מבעיה בריאותית שקדמה למועד הצטרפותו לתכנית.
ולכן, אדם שאינו בקו הבריאות עלול להיפגע מהמהלך.
פרט חשוב נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שהעלאות בשכר להפרשות פנסיה יעלו בהכרח את השכר הקובע לפנסיה וכתוצאה מכך גם את קצבת הזקנה. ככלל אצבע, כדי להצדיק הישארותו בתכנית הוותיקה מסיבה זו דרושים להתקיים 2 תנאים – האחד; שהעלאת השכר תהיה בשיעור משמעותי ותחול כ-3 שנים בטרם יפרוש (לפחות 20%). והשני שהלקוח יחיה מעל כ-11 שנים מעת פרישתו – כמובן שקשה עד בלתי אפשרי לנבא זאת.
*ע״פ תקנוני הפנסיות הוותיקות בעת פטירת העמית בטרם הגיעו לגיל פרישה (62/67) תשולם קצבת שאירים לאלמן/ה בשיעור 40% מהשכר הקובע לפנסיית זקנה ובפטירה לאחר גיל הפרישה 60% מפנסיית זקנה.
לסיכום:
גם לפנסיות הוותיקות יתרונות וחסרונות.
המאמר נועד להציג את המשמעויות הכלליות לאופן חישוב קצבת הזקנה בקרנות הוותיקות.
בכל מקרה מומלץ לקחת בחשבון את העובדות הפרטניות של כל מבוטח (אילו שהוצגו לעיל ועוד) ולהיעזר בבעל מקצוע הבקיא בתחום טרם מתגבשת החלטה אם להותיר את ההפקדות השוטפות בפנסיה הוותיקה (בתם 420 חודשי חברות) או שמא לנתבן לתכנית פנסיונית אחרת.
ט.ל.ח
